במהלך חייו עובר גופו של אדם תמורות ללא הרף בהשפעת הזמן והסביבה – הוא משתנה, מזדקן, מעלה ומוריד משקל, סובל ממחלות ולבסוף מת. הגוף צריך להיות סתגלני כך שיוכל להתאים עצמו לשינויים החלים מחוץ לו. הואנג ג'י-יאנג החל ללמוד על גוף האדם בתחילת שנות ה־90 דרך חקירתם של צמחים ובעלי חיים. בסדרת אימהות יוצרות משיכות המכחול הקליגרפיות של הואנג, הנמשכות בתנועות מהירות ונמרצות, קווי מתאר של דמויות שלדיות על גיליונות נייר אורז ארוכים, השואלים את מבנם וצורתם מן הדגלים המתנופפים האופייניים לטקסי העם הטייוואניים. השלדים דומים לבני אדם, אך שומרים גם על דמיונם לבעלי חיים ולצמחים. אברי המין המוגזמים בגודלם, המצוירים בקווים שחורים ועבים, מעטרים את הגופות השבריריים. אף על פי שהואנג ממשיך מסורת סינית של ציורי דיו, ואף חותם את שמו בחתימת דיו אדום, הוא בוחר במילה cock, שמשמעותה 'איבר מין', כחתימתו האישית. הואנג מצרף גם את האותיות הסיניות שיאו-שיאו יחד, כך שהן יוצרות מילה חדשה, שבהגייתה על פי ניב מחוז פוג'יאן פירושה 'טירוף'. הואנג משתמש בצורות ובחומרים מסורתיים ליצירת עבודה המעלה שאלות לגבי אמות המוסר המסורתיות, כדי לשקף את מצב האנושות המודרנית בכללותה ואת הזיקה שבין הגוף לסביבתו הטבעית והמלאכותית.

פחות קריאה...