עמדה זו, שאתה מתאר התיאורטיקן סלבוי ז'יז'ק בפרשנותו לסרט מועדון קרב, חוזרת ברוב העבודות הווידיאו המשתתפות בתערוכה. על-פי ז'יז'ק, במאזן הכוחות הלא-סימטרי של היחיד הניצב מול כוח ממשטר – מדיני, כללי, מגדרי – פעולת המחאה האפקטיבית ביותר היא הפניית ההתקפה כנגד עצמך. התנהלות כזו, הפועלת בניגוד למה שמזוהה כ"היגיון בריא", משתקת ומנטרלת כל אמצעי הפחדה חיצוני המפגין חוסר אונים מול התנהגות שאותה הוא מזהה כלא-רציונלית. האמנים המשתתפים בתערוכה מאמצים טקטיקה דומה להתמודדות עם נושאים כבדים וכואבים, כשהם מאמצים לעצמם מבחירה את דמות האידיוט, שוטה הכפר או ליצן החצר, התמנוני המשוגע או "פריק" הקרקס. דמויות שוליים אלה הפועלות מחוץ לכללי המשחק נתפשות כלא מאיימות, מבדרות או מגוכחות ודווקא משום כך הן חופשיות לעסוק במקומות כואבים, מדממים, אסורים. העיסוק הזה מתקיים הרבה פעמים ברבד לא מילולי, תוך שימוש בהומור פיזי ובמחוות גופניות סתמיות, א-הירואיות, מיותרות ובנאליות הקולעות את המציג או את המייצג שלו למצבי סכנה, אלימות, השפלה והגחכה.

בתערוכה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, מציגים אמנים צעירים, רוסיים וישראלים. התערוכה היא מחוות זיכרון לאמן הרוסי-ישראלי איגור גלמן-זק. גלמן-זק נולד במולדוביה בשנת 1983, עלה לארץ בשנת 1990 וסיים את לימויו במדרשה לאמנות בית ברל בשנת 2005. איגור נפטר בלונדון בשנת 2007.
דליה לוין ומאיה שמעוני

פחות קריאה...