מתוך הווידיאו ראיון עם אגנישקה טאראסיוק, 2016 (צילום: יונתן שוחט גלוזברג)

טירת הווארד, יורקשייר, אנגליה, 2017

דמותו של האדם הוויטרובי ברישומו המפורסם של ליאונרדו דה וינצ'י מדגישה את הפרדוקס המגולם במבנה הרנסנסי. מצד אחד, הוא נגזר מתוך הפרופורציות של האדם, אך בה בעת הוא מתעלם ממהותו של בן האנוש כבן-תמותה פגום, הנוגד את מהותו של האידיאל הגיאומטרי האוטופי, הנצחי. רעיון זה מגולם גם בעבודה של עפרת הקב המושלם (2004), המעמתת בין קב ועיגול. בווילה קפרה תכנן פלאדיו את מִפתחי הדלתות באופן סימטרי, שהולם את אידיאל היופי הגיאומטרי. הם מעניקים ליושבי הווילה שליטה על המרחב ומגלמים את חזקתם הנצחית בשטחיה. עם זאת, בתכנון הייחודי של הווילה המשפחתית ניכרת העדפה של הפורמליות ושל שלמות הנִראות החיצונית על פני התחשבות בצרכי הדיירים. מה המשמעות של החיים בווילה אוטופית ואיקונית שכזאת, במבנה המקורי ובגרסותיו הפזורות ברחבי העולם – באנגליה, בפולין, בארצות-הברית ובראש הר גריזים בשכם? סרטי תיעוד וראיונות שערך האמן עם אנשים המתגוררים או עובדים במבנים הללו הם חלק מניסיונו לברר את נסיבות שכפולו של המבנה; את גבולות המרחב הפרטי והציבורי; את ההתנהלות היומיומית בבית; ואת עבודות השימור והתחזוקה של המקום.
הבמה, הטקס והפולחן נקשרים לעיסוקו רב השנים של הדס עפרת בתחומי המיצג והתיאטרון החזותי. במיצג שיציג פעמים מספר במהלך התערוכה הנוכחית יטביע עפרת על רצפת המוזיאון דגם של אבני חצץ, המשחזר את מראה השבילים סביב לה רוטונדה, תוך שהוא כורע על עגלה נמוכה כייצוג של מוגבלות, וישתמש בקביים ככלי רישום. בה בעת, פעולתו הידנית והעמלנית בחלל מנכיחה את עבודתם הסיזיפית של הצמיתים, ששירתו בעבר את אדוני האחוזה. הפרויקט הנוכחי של עפרת הוא במידה רבה המשך של מהלכים אמנותיים קודמים שלו, תוך הרחבת מנעד ההקשרים שבין הממשי לסימבולי, בין הזמני לנצחי, בין האוניברסלי למקומי ובין האנושי לאוטופי.

אנדריאה פלאדיו, וילה קפרה ("לה רוטונדה"), ויצ'נזה, איטליה, המחצית השנייה של המאה ה-16
אנדריאה פלאדיו, וילה קפרה, תרשים קומת הקרקע וחתך
הדס עפרת, בימה, 1994-1993, טכניקה מעורבת
אנדריאה פלאדיו, התיאטרון האולימפי, ויצ'נזה, איטליה, המאה ה-16

פחות קריאה...