תמר אטון בודקת את גבולות הסכנה והכאב של הגוף, כאשר הגוף מתפקד כחפץ דומם בסיטואציות יומיומיות, מעין פסל אבסורדי שעונה לחוקים פיזיקליים שונים. היא מציבה לעצמה מטרות חסרות הגיון או תכלית לכאורה: מעוותת את גופה למבנה דמוי שבשבת המסתובבת על גג בניין, נתלית על עמוד חשמל, מטפסת על תמרורים בניסיון נואל להוריד זוגות נעליים התולים מן העצים ומתפקדת כלוליינית שפועלת בלי רשת ביטחון (וללא קהל).