X מתגבשת במלאכת מחשבת של צירופים. דמותה מבוססת על מידע חזותי ועל תכנים שאולים – תוצר של מהלך אמנותי קולקטיבי, עבודה משותפת שאנשים רבים נטלו בה חלק. פיתוחה נשען על אמצעים טכנולוגיים ובינה מלאכותית הזמינים ברשתות, ומאגרי מידע שיצרה האמנית עצמה. מאפייניה הפיזיונומיים של X מבוססים על פרופילים אנושיים רבים, ועולמה הריגשי מבוסס על פחדים, מאוויים נסתרים ופנטזיות של חברים שהוזמנו לתרום לעבודה וללמד אותה איך להרגיש. חפצים בעלי משמעות סנטימנטלית עמוקה נאספו מעשרות משתתפים, נסרקו והודפסו בתלת־ממד והיו למאגר זיכרונות המרכיב את ה"עצמי המלאכותי" של X.
זוהי דמות אינדיווידואלית ויחידה במינה, וגם גנרית לחלוטין – העתק של האנושי. הווייתה מנכיחה את זמינותו של המידע המצטבר ונאגר בפלטפורמות שונות. שברי זיכרונות, רגשות ומחשבות של כולנו פזורים בעשרות (ואולי מאות) מאגרי מידע, קשיחים ומקוונים, פיזיים ווירטואליים. בינה מלאכותית, טכנולוגיות מבוססות קוד, מציאות רבודה ועוד – כל אלה מצביעים על יכולתו של המדע לספק חלופות אמינות לאנושי ולערער כך על תוקפו ומהותו. סול סיקר הוא מסע אין־סופי בחללי התצוגה של המוזיאון, שבו X עוברת תהליך של הומניזציה (becoming human) ולומדת, בתיווכה של האמנית, איך לחוש, להרגיש, לאהוב, או פשוט להיות (to be). כישלונותיה אינם מרפים את ידיה, וחושפים את הטרגיות שבקיומה ואת הפרדוקס הגלום בהווייתה.
המיצב מצביע על היווצרותו של עולם מקביל, מתפתח תדיר, שבו פוחתת והולכת האפשרות להבדיל בין מקור להעתק, בין אנושי למתוכנת. על קו הגבול בין האנושי לחיקוי או לתחליף שלו, מציפה הקִדמה סוגיות מוסריות ואתיות ומצביעה על עתיד לוט בערפל, שבו תיתכן היעלמותו המוחלטת של האנושי ועליית עולם חדש של העתקים תחתיו.
פחות קריאה...
