בסדרה תפוחי זהב מתמקד קופר בצילום פרדסים נטושים בהתפוררותם ובתהליך ניוונו של הגוף החי – העץ, הפרדס – אשר עד לא מכבר היה סמל מובהק של החזון הציוני, בניית הארץ ושגשוגה בהתיישבות ובכלכלה. תחילה הוא עוסק בתיאור העץ היחיד, הפרט, שהיה בעבר חלק מפרדס פורח ומניב פרי, והיום הוא עומד בגסיסתו: קרביו ריקים, וכל שנותר ממנו הוא קליפתו החיצונית. מן הפרט עובר קופר לתיאור הפרדס 'החי', למרחבים ולנוף, שגם הם נראים במקרים רבים כנתונים בגסיסה איטית, מתמשכת – עד שנראה קצהו של יישוב. זמן קצר קודם שהפרדסים הופכים למתחמי נדל"ן, קופר קולט במצלמתו את שבעבר נחשב גולת הכותרת של ההתיישבות העובדת בארץ. השינוי ביחס לפרדסי הארץ הוא, לפי קופר, בנפשנו, ומסתמלים בו תהליכים מורכבים של התרחקות מן האתוס הלאומי הקולקטיבי לעבר אינדיבידואליזם צרוף.
בנקרופוליס מצביע קופר בעיקר על הפקעת מרחב הנוף על היקשריו האוניברסליים-פסטורליים לטובת נוכחות צבאית אגרסיבית בעלת היבטים מוסריים וחברתיים מורכבים. בנקרופוליס – משמע 'קריית מתים', דוגמת אתרי הקבורה שבפרברי כרכים קדומים, למשל ברומא ובמצרים – מצביע קופר על קריות המתים הישראליות: המבנים הצבאיים הנטושים, או מבנים ומתחמים שנבנו לצרכי הצבא, לאימונים ולתרגול לוחמה בשטח בנוי, הניצבים מיותמים באזורים נידחים. מבנים אלה הופכים למעין אנדרטאות של ההיסטוריה הישראלית; בעבר היו אלה מונומנטים של הירואיות, והיום הם זנוחים, עלובים וכעורים. שטחי אש ריקים מאדם ובלא פעילות; מחנות עזובים; מגדלי שמירה המזדקרים מיותמים; מבנים מחוררים מפגיעות כדורים, ששימשו לתרגול לוחמה בשטח בנוי; מכ"מים; משטחי בטון שבעבר ניצבו עליהם מבנים של פח, צריפים ואוהלים, וחול המדבר כיסה אותם; מבני צבא, על פי רוב מאסבסט; ומתקני צבא מאבן ומבטון – כל אלה נראים אתרי רפאים, גוויות, צל של מציאות קודמת, אתרי העלמות (והיזכרות) של מקומות שנשכחו. המבנים והמתקנים הללו, החלולים, המתפוררים, המחוררים מירי, הנטושים, משמשים את קופר בעיסוקו במיליטריזם הישראלי, שחדר לתחומים רבים בחברה הישראלית, בדרך שבעיני רוב הישראלים נתפשה טבעית. בעבודתו הוא מתייחס בעיקר להפקעתם של מרחבים ונופים, על ערכיהם הפסטורליים האוניברסליים, לצרכים צבאיים ולנוכחות צבאית אגרסיבית. נוף מלא הוד הופקע לצרכי הצבא, וזה פצעו בפעילותו והפכו לישימון מנוכר ומוזנח. האנטי-אסתטיקה של מחנות הצבא מוקצנת על-ידי הפיכתם של אתרי הצבא לרוחות רפאים, עד כי נדמה שהטבע עצמו הקיאם מתוכו.
רונה סלע
פחות קריאה...