"התערוכה מאפיינת וממפה קווים מרכזיים בפעילות הצילומית היהודית והערבית בארץ-ישראל/פלסטין בשנות השלושים והארבעים. בשנים אלו התבססה והתפתחה העשייה היהודית בשדה זה, בשל העלייה הגדולה מגרמניה מחד, ובשל ההסלמה בסכסוך היהודי-ערבי מאידך. באותן שנים החל הממסד היהודי להבין את הפוטנציאל הגלום במדיום הצילום, ולנוכח הצורך הלאומי הגובר בחומר תדמיתי, החל לעשות בו שימוש נרחב לשם שיווק המטרות הלאומיות.

ההנהגה הערבית המקומית, אף שהייתה מאורגנת בהתנגדותה להתיישבות היהודית, עשתה שימוש מועט בצילום במערכת ההסברה שלה ובמערכה על תדמית הסכסוך בין העמים. הצילום הערבי היה צילום של יחידים, נטול יד מכוונת, עובדה הבולטת במיוחד נוכח הצילום היהודי היזום והמאורגן. הצלם הערבי שימש יותר כצלם מתעד, מעין "צלם-אנתרופולוג", ולא כצלם יוזם ופעיל מבחינה פוליטית.