המאפיינים הייחודיים של עבודתו הופכים את נשיאה, העבודה הפיסולית העומדת במרכזה של תצוגה זו, לאחת מפסגות יצירתו. הקשר הצורני והתמטי של נשיאה לפסלי הפייטה של מיכלאנג'לו ובמיוחד לפייטה רונדניני (Rondanini Pietà), בולט וברור. לעומק הרגשי, לעוצמת המבע ולמסתורין רב־הפנים של יחסי הדמויות בפייטה רונדניני נוספים בנשיאה המרכיבים הלחמניים של מורכבות חומרית, של משחקי פנים וחוץ, של אמורפיות ג'אקומטית וכן של ייחודיות בסיס הפסל שלו, השונה מהבסיסים של פסלי הראשים. כאן הבסיס הופך לחלק אורגני מן העבודה הפיסולית, עמוד דק ולא יציב לכאורה ההולך ומתרחב כלפי מעלה, שתחתיתו נראית עדינה מכדי לשמש מסד לפסל. שתי הדמויות האנושיות שבעבודה מתייחסות אפוא למרכיב נוסף, וליחסים בין אברי הקבוצה הפיסולית נוספת תחושה של ארעיות, איזו שבריריות טראגית.
צפייה של ממש בעבודותיו של לחמן היא חוויה דרשנית, אך ככל שמשקיעים בה יותר זמן ותשומת לב, כך גוברת גם חוויית העומק והסיפוק הרגשי והאסתטי המתעוררת מול יצירות אמנות.
רישומיו של לחמן מציגים בליל של קווים וקווקווים הנראים כשרבוטים מהירים, מונחים על הנייר באופן כאוטי לכאורה אך סדור ומאורגן בבחינה מדוקדקת יותר. ומתוך הבליל הסדור הזה של קווים מבצבץ לו דימוי ברור ומטושטש כאחד, חד אך מסתורי, מרמז על מהות נסתרת הנחבאת מאחורי הניתן לזיהוי. טכניקה זו, המזכירה את רישומיו ותחריטיו של רמברנדט, מאפשרת לדימוי להציע לצופה בו שלל פרשנויות ואסוציאציות. היכולת ליצור דימויים ברורים לכאורה המעבירים מסר של מסתורין ותהייה בדבר החבוי מאחורי הנגלה היא מתת אל שבודדים בורכו בה. המסר הקבוע היחיד שמעבירות עבודותיו של לחמן נוגע למהות החמקמקה של הדימוי.
מסר זה מועצם עשרת מונים בפסליו של לחמן, מאחר שאלו מורכבים מאוד במבניהם. פסליו אינם ניתנים לצפייה של ממש ממקום אחד. הם אינם ניתנים להכלה ממרחק אחד, מכיוון אחד, מגובה אחד. הם מזמינים את הצופה להתבונן בהם באריכות, לספוג אותם לאט לאט תוך תנועה אטית ועצירה, ושוב תנועה ועצירה, להתקרב ולהתרחק, לנוע ימינה ואחר כך שמאלה, ושוב לצד השני, להתכופף ולהזדקף ולחזור בשנית לנקודת הצפייה הראשונה עם תובנות חדשות ונקודות התייחסות חדשות, וחוזר חלילה.
פסלי הברונזה הגדולים של לחמן משלבים את חמקמקות המרקם החלומית והמסתורית המאפיינת את עבודותיו של ג'אקומטי עם עוצמת הביטוי והעומק הרגשי של מיכלאנג'לו. תכונות אלו של אמנותו של מיכלאנג'לו כונו 'נורָאוּת' (Terribilità), אלא שאצל לחמן הנוראות מקבלת ממד אנושי. מחד גיסא צורות ניתנות לזיהוי של אברי גוף ופנים המבצבצות, כמו ברישומיו, מכאוס של צורות גיאומטריות היוליות, ומאידך גיסא ביטול מופלא של ההבדל בין פנים לחוץ, בין מהות לצורה. הראשים הענקיים חלולים ומלאים בעת ובעונה אחת, מאפשרים הכלה של הנראה מבחוץ עם הנסתר הפנימי. מרכז המחשבה והיצר, ההנאה והסבל, התקווה והייאוש, מרכז הקליטה החושית, נחשף לעין הצופה באופן שאינו אפשרי אלא בקונטקסט הזה של לחמן: הבלתי אפשרי הופך אפשרי, הפְּנים מוחצן והחוץ מופנם. קולות סוד עמוקים, חמים ואפלים בוקעים מן המפגש הלא ייתכן הזה בין הגלוי לנסתר. לחמן משאיר ביציקת הברונזה את המראה הטבעי של האנגוסים (מוטות קצרים של שעווה), שבעזרתם בנה את הצורה. כשם שברישומיו מבצבץ הדימוי מתוך הקווים, כך בפסליו מבצבץ הראש מתוך האנגוסים.

ד"ר יוני אשר, מומחה לפיסול רנסאנס וברוק, החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת חיפה

פחות קריאה...