אחרי שנים של עבודה אינטנסיבית כצלם עיתונות בשירות סוכנות הידיעות הבינלאומית AP, המתעד מדי יום זירות של התקוממות, מאבקים חמושים, הפגנות וקונפליקטים – על כך אף זכה בפרס פוליצר לצילום חדשותי (2007) – מצא עצמו עודד בלילטי (נ' 1979) מול מחסום רגשי לא ברור, שמנע ממנו לחזור למקומות הללו.
סדרת העבודות המוצגת בתערוכה "חזית" צולמה כולה בשנתיים האחרונות במסגרת פרויקט שאת תנאיו קבע בלילטי לעצמו בקפידה, כדרך התמודדות עם מחסום זה. תוכנית העבודה שבנה חייבה אותו לחזור למקומות ספציפיים שבהם פעל בעבר כצלם עיתונות המסקר אירועים חדשותיים: תחנת אוטובוס באריאל; עמדת שמירה בבסיס טירונות ניצנים; מחסומי בטון בגבול עזה, בנתיב העשרה ובנחל עוז; וגדר תיל בכפר הפלסטיני ח'רבת'א בני חרית הוא הציב לעצמו מסגרת עבודה נוקשה, שמהדהדת את הצילום הטיפולוגי-האובייקטיבי. זו כללה פרקטיקה קבועה: בחירת הלוקיישן, סימונו, ופרישת "סדין לבן" – בד רקע מקצועי מהסוג שמשמש בסטודיו צילום – בשטח עצמו, באופן שמבודד את האלמנט המרכזי המצולם מסביבתו. האלמנט הנבחר צולם תמיד חזיתית, ולא עבר טיפול ועיבוד ממוחשב – כלומר, חיתוך הפריים ולכידת הדימוי נעשו בשטח, למול הבד המתוח, תוך ניתוק מכוון מהמולת החיים מסביב.

עודד בלילטי, עמדה צבאית סמוך למוצב נחל עוז, גבול עזה, 2017, הזרקת דיו פיגמנטי