שתים-עשרה קוביות מגן טרומיות המיוצרות בישראל ואשר כמותן מצויות בשימוש צה"ל, מאורגנות בחלל בסידור גיאומטרי. כל קובייה מוצבת באופן שונה, ללא חזרה (בסך הכול קיימים שנים עשר אופני הצבה פוטנציאליים). הקומפוזיציה הנוקשה, הרדוקטיבית, יוצרת דיאלוג עם האמנות המינימליסטית של שנות השישים של המאה העשרים, אך אל תוך המערך הגיאומטרי הנקי חודרים עקבות תהליך ההקמה של המיצב – סימנים שהותירו אחריהם גלגלי המלגזה וחלקי בטון מפוררים שנפגעו תוך כדי תהליך ההקמה. הסדר האנליטי של האמנות המינימליסטית "מתלכלך" בכאוס אנושי של תהליך העשייה האמנותית. אופיין של קוביות הבטון אף הוא אינו נייטרלי. הן שאובות ממציאות קונקרטית ומעידות על הקונפליקט הפוליטי המתמיד בישראל.

פחות קריאה...