סמדר אליאסף | אש ואבק
טקסט מאת אילת זהר
הסטודיו של סמדר אליאסף מתפקד כמבנה של "קמרה אובסקורה" – חלל אפל המייצר דימויים כעקבות של מגע ותנועה, עקבות רגליים, גוף ועור. הציורים מבוצעים על ידי הקירות והרצפה, בתהליך לא מודע ולא רצוני המתכתב עם צילום ואוטומטיזם, כעקבות של נוכחות, סימנים אינדקסליים לתהליך המתקיים מעבר לראייה, לרצון, למודעות, להחלטה, או אפילו לבחירה. בכך הם משקפים את התייחסותו של פרויד לתהליך הצילום כמטפורה של הלא-מודע. הציורים של אליאסף מציירים את עצמם כשם שתצלומים מסוימים "קורים" בטעות – סדרה של ראיות אילמות לפעולה שהייתה, לתהליך שקרה. הצד האפל של אמנותה של אליאסף מתייחס גם לנוכחותם של צבעים כהים, ובתוכם לזוהרם של הכסף והזהב בתוך אפלולית החדר. באמנות יפנית מקושרת נוכחותם של השחור והזהב לאסתטיקה של ציורי "רינפּה": שימוש בעלי זהב על גבי פני שטח אפלים, היוצר תחושת בוהק ותנועה.
