עבודת הווידיאו אנשי הפלסטיק שייכת לסדרה בת שלוש עבודות, צלילים של כלום. בסדרה זו נותן האמן במה ליצירת מוזיקה על ידי חובבים, במה לאלו שקולם אינו נשמע בדרך כלל. סו, שבעצמו גדל באזור ספר, הקים לייבל תקליטים בשם indi-indi ובאמצעותו הוא מפיץ את המוזיקה של היוצרים הלא־מקצועיים. עבודת הווידיאו היא חלק מסצנת מוזיקת השוליים העולה ופורחת בטייוואן מאז סוף שנות ה־90, וכמו כן חלק מסצנת החובבנות באשר היא.
המוזיקאים ב־indi-indi הם פועלים העובדים במחזור פלסטיק. ציפיותיהם מן העשייה המוזיקלית לא דומות לאלו של מי שרכשו השכלה בתחום, ודעותיהם על מוזיקה אינן מקובעות, על כן יצירתם ממחישה את החופש המוזיקלי של כלל הציבור. סו יואו סיין משתמש במונח 'חוסר אונים' לתיאור השפה האמנותית של אנשים הנחשבים חסרי חשיבות (nobodies), שפה שכמעט אינה נשמעת בשיח התרבותי: "לאחר שעתיים־שלוש של חזרות ברור היה שאי אפשר להעריך את הלהקה על פי הסטנדרטים המקובלים, למערך הצלילים שהם נגנו לא הייתה כל מלודיה או מקצב מוגדרים ובכל זאת הוא נשא אופי טהור ורענן. ויותר מכך, הצליל סחף אותנו בתחושה של אושר עילאי, תחושה של הנאה מן הבוסר. מן הסתם, אותו אושר יחלוף, כי לאורך זמן כל להקה משתדלת לשפר את ביצועיה. עלה בדעתי גם כי צלילים מסוג זה מקבילים לאוניברסאליות של אי־הקיום, שהרי כולנו חסרי חשיבות וחסרי ייצוג, ולכן על ידי כך שנבטא את עצמינו, נפתח את פתח ליצירת השינוי".

פחות קריאה...