התגובה לסכנה אינה מובילה לכאוס או לקקופוניה, אלא מאששת את אחדות הציפורים שכמעט אינן ניתנות להבחנה זו מזו, המגיבות באופן אינסטינקטיבי כגוף אחד. התנועה החיננית, המתואמת, הדומה לקידה טקסית בזמן תפילה, מהווה תגובה מפתיעה לסכנה ולאיום בלתי ידוע. למרות שהציפורים לומדות להכיר את הסכנה ולהגיב אליה, התגובה אינה משתנה: שוב ושוב הן קדות בפני סכנה לא מובנת, שמקורה והשלכותיה אינן ידועות, ומיד חוזרות לנורמליות, עד לפעם הבאה.

לעבודה רובד מפתיע נוסף. בהעדר רקע ומידע נוסף לסיטואציה המצולמת, הצופה נאלץ להסתמך על פרשנותו האינטואיטיבית, אלא שב-67 קידות, דברים הם לא בדיוק כפי שהם נדמים בתחילה. למעשה, צלילי היריות מעולם לא נשמעו במתחם גן החיות. התגובות המצולמות של הפלמינגו (שמטבען אינן רגישות במיוחד לרעשים חזקים), הופקו כתוצאה מהאינטראקציה בין האמנית לציפורים, שמגיבות לתנועותיה. רק בתהליך עריכת הסרט התווספו אליו צלילי היריה, ונוצרה הרמיזה לקשר סיבתי בינן לבין תגובת הציפורים. עם התווספות מידע זה נאלץ הצופה להעריך מחדש מה אמיתי ומה מבוים, ולהתעמת עם שאלות של הבניית מציאות, תיעוד וביום.

נירה פרג (1969) נולדה בישראל. חיה ויוצרת בישראל ובגרמניה.

פחות קריאה...