נורית ירדן מבקשת לבחון בפרויקט "מולדת" את האופן שבו סממנים ויזואליים, חברתיים ופוליטיים חודרים למרחב הציבורי בישראל. היא ממציאה סוג של לקסיקון, אך הוא לא מהסוג התקני, הערוך בסדר אלפביתי, אובייקטיבי כביכול, לפי מושגי מפתח, ומגדיר וקובע מה ראוי להיזכר. ב"לקסיקון" שלה, נורית ירדן מעלה את השאלה איך אפשר לטפל במציאות שבירה של הווה פרגמנטרי, הנמצא תמיד בתנועה, באופן שלא ייפול במלכודת החונקת של הקשרים לקסיקליים מוכרים. "לקסיקון" זה מציע מבנה שמושגיו אינם מתמסרים למלות מפתח ולהיגיון מרכזי, המגדיר נתיב התחקות סדור, כזה שאינו מעקר את היסוד האנטגוניסטי. זהו מסע שיטוט שהוא גם יומני וגם פוליטי.
הצילום של ירדן לא מוותר על אסתטיקה המטמיעה עושר ויזואלי ואפשרויות חזותיות מורכבות, אסוציאציות והקשרים מתחום האמנות היפה. התמונתי ה"גבוה" נשזר במסווה של ז'אנר צילום-החטף ה"נמוך", ויוצר שעטנז ייחודי, המציע אינספור דרכים לחציית גבולות ואפשרויות לחריגה חזותית, חברתית, תרבותית ופוליטית. ראו למשל תצלום נוף בקומפוזיציה קלאסית של משולש, דרך רחבה מתפתלת בצד מה שנראה כנוף סמי עירוני וקיר בטון. במרכז הדרך מונחת סכין קצבים ענקית, ולשמאלה חוסמת את הדרך חומת ראשים ערופים של כרובית. "מחסום קלנדיה 2012", רשום בכותרת.

מחסום קלנדיה, 2012, 73X60 ס"מ