הבניינים של ויסמן חורגים מגודל של מודל, וממלאים את החלל. התזת הטמבורטקס על הקירות החיצוניים וצביעת הפְּנים בפוליסיד מזכירים אסתטיקה של שנות השבעים. שכונת המגורים מעוצבת תוך הכלאה בין בניינים תל-אביביים לשיכונים של נווה שאנן בחיפה, שם גדל ויסמן.
דשא שחור מבצבץ מן הרצפה, לא מכוסח ופראי, מסביב לשלוליות של שתן או של שרף. מקירות החלל יורדים ומזדחלים עלים. אל הבתים נצמדות כוורות טפיליות גדולות המנסות להשתלט על השכונה. בעזובה שמשליטה הצמיחה העזה, הגלמים או הזרעונים של ויסמן ממתינים לתורם לבקוע, חסרי הגנה. גוף הגלמים מכוסה לבֶד, וראשם מוגדל ביחס לגופם. שניים מהם נחים בין המבנים, ואילו גולם שלישי נראה כאילו נפל על מרבד של דשא שחור.
בהקרנה של ציור נע על הקיר נראות דמויות נסחפות בזרם, כמעין תמונות ממעלה הנהר, שם הנחשול כבר פגע, ובקרוב יגיע לכאן, אל השכונה שננטשה מחרדת אסון ההצפה המתקרב.
העבודה של ויסמן מתאפיינת בעמלנות. היא משתלטת עליו כמו הצמחים המטפסים החונקים את החלל. העבודה היא טפיל שאינו מרפה. ההצבה של ויסמן נדמית כ'מצוירת' – קומפוזיציות של ציור ואסטרטגיות של צבע עוטות צורה תלת-ממדית.
פחות קריאה...
