נראה כי החיות הצליחו להגיע לסוג של פשרה ו"שלום בית", ועצם בחירת הזאב להתעלם ולא לתקוף שמרה על מצב של סטטוס קוו. העבודה מרמזת על חזון אחרית הימים של ישעיהו, "וגר זאב עם כבש", וטומנת בחובה משמעויות פוליטיות וחברתיות הן במישור הגלובלי והן בהקשר הישראלי הלוקאלי. מעבר לפרשנויות הסימבוליות בוחנת העבודה את גבולות הגלריה ואת הרגלי צריכת האמנות והבנתה.

השימוש בבעלי חיים מעלה על הדעת דוגמאות אחרות מתולדות האמנות, ביניהן המיצג המפורסם של ג'וזף בויס משנת 1974, אני אוהב את אמריקה ואמריקה אוהבת אותי, שבמסגרתו בילה האמן במשך שלושה ימים בחלל גלריה בניו יורק בחברת זאב ערבות. בניגוד לבויס, שביקש באמצעות המיצג להעלות למודעות את פצעי החברה האמריקאית ולרפאם, קנטור מבקש לייצר "מהלך עמוק", כפי שמרמז שמה של העבודה הבנוי מחיבור המילים deep ו-departure. המצלמה עוקבת אחר התנהלות החיות בניסיון לחדד ולהעמיק את מבטה ככל האפשר.

מירצ'ה קנטור (1977) נולד ברומניה. חי ועובד בפריס.

באדיבות האמן, גלריה איבון לאמבר פריס, ניו יורק וגלריה דביר, תל אביב

פחות קריאה...