שבעה מבנים דקים ואווריריים דמויי-מובייל ממלאים את חלל האולם הגדול ונראים כנברשות עדינות או כפרחים צבעוניים התלויים מן התקרה. מרחוק נתפש המיצב כרישום חופשי בחלל, אך ככל שמתקרבים, מתגלה החומריות הפשוטה של רשת חוטים ושל חרוזים בשלל צבעים שהושחלו בתהליך עמלני ממושך ומוקפד. הפסלים חסרי המשקל של ליונל אסטב כמו מרחפים באוויר, ומובילים את המבט לאורכו ולרוחבו של החלל בתחושה מפתיעה ומסחררת, כאילו היה ניתן למישוש ולתפיסה. המראה החלומי מתעצם בשל התנועה הסיבובית של הפסלים המונעים באופן חשמלי, והם חגים סביב בקצב המתגבר ומואט לסירוגין.