הסרט נפתח בקולה של האמנית המקריאה מכתב לגבר שחי בפריז – מונולוג המופנה לידיד נעדר שמאוחר יותר מתברר כי הוא דמות בדיונית. בתיאור רצוף סתירות פנימיות במכוון, מצהירה וודינגטון בתחילה שלא דיברה עם איש בזמן המסע, וזמן קצר לאחר מכן מספרת שהעבירה שעות רבות בשיחה עם המלחים.

החלק העיקרי של העבודה, התיעודית באופייה, מורכב מתצפיותיה על חייהם של המלחים הרומנים, האוקראינים והפיליפינים המאיישים את האונייה. העובדה שהמלחים עובדים באופן לא חוקי על האונייה, ולכן אינם יכולים לצאת ממנה כשהיא עוגנת, מובילה אותה להשוות את מעמדם לזה של אסירים ולציין כי הם מפליגים מבלי להגיע לשום מקום.חלק מהם אינם מקבלים שכר במשך חודשים ואינם יכולים לתבוע את מעסיקיהם. הם מצייתים לפקודות המועברות אליהם באמצעות לוויין, אך אין להם כל מגע אנושי עם נותני הפקודות. במקרים רבים, הם עוזבים מאחוריהם משפחות כדי להבטיח להן עתיד טוב יותר – החלטה שמובילה אותם לחיות חיים קשים ומנותקים.
ג. ל.

לורה וודינגטון נולדה ב1970 בבריטניה.

פחות קריאה...