עבודותיה של לאוּנורה סאליהו עוסקות בשאלות של פיסול, כגון היחס בין נפח והחלל סביבו, או בין פסל וכןַּ. היא מתרגמת אלמנטים עשויים ביד למערכות מודולריות סדרתיות, המשמשות אותה לבניית אובייקטים בעלי נפח שמתייחסים לתחומי האדריכלות, הריהוט והעיצוב. לעתים תכופות, האופן שבו סאליהו מפתחת צורות מוכרות מבוסס על ממדים אנושיים או על אבות־טיפוס אדריכליים של מגורי אנוש. כסמל לזמניות, היא בונה את המודלים הארכיטיפיים שלה מאדמה או מחומרים דלים כגון חימר, גבס, או נייר זפת לאיטום גגות. היא מתארת את עבודתה כ"מבנה מורכב של צורות תעשייתיות, אדריכליות ואורגניות. התבניות הללו מנסחות אפשרויות פוטנציאליות כמו גם גבולות של ניידות. הן מקשרות בין אלמנטים אורגניים ומבניים לבין הפונקציות שלהם, ומייצרות מעברים בין אובייקט וכנו או בין פנים וחוץ". עבודותיה של סאליהו הן מקטעים בסיסיים של צורות, אך בה בעת הן מכוננות חלל בעל מקצב משלו. המערכות הדינמיות הללו לעולם אינן הרמטיות. בשרטטן רשת של הכלות והדרות, הן עוסקות בקשר בין אובייקט וסובייקט.