בעבודה נראים פועלים, עובדי מספנות, בנאים ועובדי רכבת לשעבר כשהם משליכים אבנים על בניין נטוש הידוע בשם ""Europleasure". האנשים המבוגרים לבושים בקפידה, חלקם הגיעו למקום בלוויית חברים, בנות זוג או נכדים, והם מכוונים את האבנים אל חלונות הבניין המוזנח. ברוב המקרים, ניפוץ הזגוגיות מעלה חיוך של שביעות רצון על פני הנוכחים. הפעולה מלווה במוזיקת קרוסלה בהשראת השיר "Revolution" של להקת "החיפושיות", בחירה שיש בה משום רמיזה לקשר שבין האקט המרדני של הפועלים ובין חברי הלהקה המפורסמת, שהיו כולם ילידי ליברפול.
רגעי השיא בעבודה מצולמים בהילוך אטי, המוסיף נופך דרמטי לעלילה. כפי שמתחוור באחד מרגעים אלה, האבנים אינן נזרקות באופן אקראי, והזגוגיות השבורות יוצרות אט אט את המילים "touch and go" על חזית הבניין.
את הביטוי "touch and go" – הרומז למצב של חוסר וודאות – ניתן לקשור לבתי החרושת השונים ששכנו כל אחד בעִתו בבניין הנטוש. קיומם היום-יומי של בני מעמד הפועלים בעיר, שהייתה פעם מרכז תעשייתי חשוב, היה תלוי במפעלים שהעסיקו אותם. בעקבות השינויים בכלכלה העולמית וסגירתם של רבים מבתי החרושת, מקור מחייה זה הפך להיות פחות ופחות בטוח.
שבירת חלונות הזכוכית – אקט של מחאה שננקט על ידי סקטור חברתי בניגוד למצופה ממנו – משקף את שבירתן של מוסכמות חברתיות "מקובלות". התגובה הזועמת של קבוצת אנשים מבוגרים, הנחשבים בדרך כלל לכנועים ונוחים, מכוונת נגד מערכת שחדלה לספק ביטחון כלכלי. תגובתם המחאתית נטענת במשמעות נוספת על רקע גלי המחאה החברתית שהתפרצו לאחרונה בספרד, בישראל ובמקומות נוספים ברחבי העולם.

פחות קריאה...