התערוכה של יעל פרנק משלבת וידיאו עם הצבות של אלמנטים פיסוליים, ויוצרת סביבה אימרסיבית החורגת מגבולות הגלריה אל חלל המבואה של המוזיאון. הפרויקט המותאם לחלל (site-specific) כולל את עבודת הווידיאו סלמי, שצולמה במוזיאון. העבודה חושפת קומפלקס פיסולי גדול של מתקן גירוד לחתולים, המאיית את המילה "שלום". אובייקט פיסולי זה מגיב לקנה-המידה ולאדריכלות חללי הפנים של המוזיאון, בעודו מתייחס לנוף העירוני המודרניסטי של תל-אביב, שבה מתגוררת האמנית. הוא מופיע באופן פרגמנטרי, כסוג של חורבה מונומנטלית, הן בעבודת הווידיאו והן בכל רחבי הגלריה ומבואת הכניסה למוזיאון. בהקשר הישראלי, אין צורך להכביר מילים על סמליותה של חורבה מונומנטלית המורכבת מהמילה "שלום". זוהי הסביבה הפיזית שאליה נכנסים הצופים, אשר במשתמע לוקחים חלק במציאות של הכישלון הפוליטי.