עציץ מרחף בחלל חדר חשוך וריק שבקצהו דלת פתוחה קמעה ומבעדה בוקע אור חזק. העציץ נע בחלל כמו אינו נענה לחוקי הכבידה. העבודה בנויה כלולאה (לופ) אינסופית, וההתבוננות בניעה נטולת המשקל של האובייקט במרחב גורמת לצופה להפוך להיות מודע למשקל גופו שלו, לעובדת היותו מקורקע, ונוסכת בו תחושת כובד. לשם השגת אפקט הרחיפה בעבודה זו לא השתמש דלברג במניפולציה דיגיטלית כפי שאולי נדמה, אלא חיבר מצלמה לדגם של החדר שהונח בתוך אקווריום מלא בגליצרין. דלברג, שלמד אדריכלות בטרם החל לעסוק באמנות, בונה ברוב עבודותיו סביבות המייצרות הזרה ביחס לאופן שבו אנו קולטים זמן ומרחב, מפרקות את הידע החווייתי שלנו ביחס לעולם ומרחיבות אותו. "כאמן", אומר דלברג, "אני יכול לשלוט במרחב אפילו יותר מאשר כאדריכל שתמיד נאלץ למסור את יצירתו לאחרים".

פחות קריאה...