מלבד יופיים, המכתבים והגלויות המצוירים של סימון מספקים הצצה הן להיבטים אישיים ומשפחתיים בחיי האמן והן להיבטים בביוגרפיה האמנותית שלו. המחקר של ציורים על גבי גלויות ומכתבים הוא אחד המרתקים בהיסטוריה של האמנות הפלסטית (בעידן הדיגיטלי חליפת המכתבים היא שולית ונוטה להיעלם, אך אני מאמין שעוד תהיה חזרה למדיום זה, כמו שחוזרים תקליטי הוויניל ושאר מוצרי הרטרו).יש לזכור שאנו נחשפים לתכתובת אישית, שלמעשה לא היינו אמורים לראות. המכתב או הגלויה מיועדים לנמענם בלבד. חשיפתם לעינינו מאפשרת אפוא וחשיפת מאפיינים שאינם בהכרח חלק מהיצירה האמנותית ה"רגילה" שלו, שניתן לומר עליה שנוצרה למען הכלל. כך ניתנת לנו הזדמנות להכיר את מחשבתו ולבטיו של אמן, ואפילו את רגשותיו העמוקים ביותר. פעמים רבות פתר העיון בתכתובות אישיות של אמנים, לעתים שנים רבות לאחר שנשלחו, חידות שלא פוענחו עד לרגע גילוין, כגון תיארוּך של עבודות אמנות ומידע על מקום היווצרן. מכתבים מאוירים בידי האמן משמשים גם ומקור מידע על הביוגרפיה שלו. בין המקרים הידועים הרבים ניתן למנות את חליפת המכתבים בין וינסנט ואן גוך לאחיו תיאו, וידועה גם חליפת הגלויות והמכתבים בין המשוררת אלזה לסקר־שילר לבין הצייר פרנץ מארק, אוצר שלא יסולא בפז לחקר האמנות, שחשיפתו השפיעה גם על הבנתנו את הופעתם של מוטיבים מסוימים ביצירתם. כך, ניתן ללמוד פרטים על תחילת דרכו של סימון כצייר ממכתבים ששלח לבנותיו מפריז ומלונדון במאי 1951. ציורי המכתבים ששלח מכל מיני פינות בעולם מעידים על כושר הביטוי המופלא שלו בתיאור נופים, כמו גם על הכשרתו בלימודי האמנות בצרפת. ב-1952, כשסימון חי עדיין בקיבוץ ועבד כפרדסן (כפי שמלמד איור שבו הוא נראה עובד עם טוּרייה, המוצג בתערוכה), שלח איגרת אוויר לידיד בשם אופנהיימר, שברח מגרמניה ללונדון והקים בה גלריה לאמנות. סימון דורש בשלומם של ציורים ששלח לאופנהיימר עבור תערוכה בלונדון, עובדה שלא הייתה ידועה להיסטוריוני האמנות עד לגילוי האיגרת.
במכתבים של סימון בולט המוטיב הציורי, כשם שבציוריו בולט הצד הסיפורי (בעיקר בתקופת הקיבוץ ביצירתו, בטרם החל לצייר מופשט, בערך ב-1954, בדרום אמריקה). השילוב בין סיפור וציור באותו דף מזכיר את ציורי הקיר של אמני ימי-הביניים והרנסנס, שתיארו את סיפורי התנ״ך, הברית החדשה ותולדות חיי הקדושים השונים על קירות הכנסיות למען מטרה דידקטית – ובימינו, את הקומיקס, סיפור בתמונות. לעומת ציורי השמן שיצר באותה תקופה, בהם הביע סימון תפיסה חברתית מגובשת – הוא הסתייג אמנם מהריאליזם הסוציאליסטי האקדמי של ברית-המועצות, אך הטמיע את הריאליזם החברתי שצמח במקסיקו – בציורי המכתבים שלו השתחרר מכל זאת. הם לא נוצרו בשירות אידיאל, אלא למען עצמו ולמען הקרובים אליו. ניכרת אהבתו של סימון לציורים המלווים את מכתביו – ציורים שגם בהם ניתן לראות טקסט בפני עצמו, עשיר בהומור. ברוח זו, הציורים המוצגים על קירות התערוכה מדגישים את המורכבות ביצירתו של סימון. מחד גיסא, ייצוגו של הצד האידיאולוגי המובהק והידוע, בהשפעת הציור הדרום אמריקאי; מאידך גיסא, ציורים שמתאפיינים, בדומה למכתבים, בנרטיב ספרותי מובהק ובחיוּת צבעונית עזת ביטוי.

צילום: טל ניסים

פחות קריאה...