העבודות שמציג נוישטיין בתערוכה הן עבודות שתהליך הבנייה וההריסה העצמית שלהן, כתוצאה ממנגנון הפעולה שבבסיסן, הוא כמעט בו-זמני. נקודת המוצא של העבודות היא הסיטואציה המוכרת של אמן הניצב מול גליון הנייר הלבן. אלא שבמקום לפעול במסגרת גבולות המצע המסורתי, בוחן נוישטיין שאלות מושגיות ובלשניות דרך פעולות יצירה/הרס. ניתן לומר שבבסיס הפעולה עומד הגיון המזכיר את סיפור "הגולם": האמן חוזר על הוראות פעולה (הלקוחות, לעתים קרובות, מעולם הציור), שאינן נענות לרגישות היד, אלא עוקבות אחר רצף לוגי שיטתי, עד להרס האובייקט כתוצאה ישירה מאותן פעולות עצמן. חלק מהותי בחקירה זו כרוך בבדיקת (וברוב המקרים – בהרס) הגבול שבין האובייקט האמנותי לסביבתו: החדרת החוץ אל תוך החלל המוזיאלי, הממוססת את היכולת לשרטט הבחנה מוחלטת בין פנים לחוץ (ובין החיים לאמנות); היחסים הנוצרים בין הנייר הקרוע לקיר, המתפקדים שניהם כחלקים אינטגרליים בעבודה; מתיחת גבולות ההגדרה של גיליון נייר שלם הנחצה, מורחק ומודבק שוב ושוב; עקבות גליון הציור, שצנח תחת כובד הצבע על הקיר הלבן, המתפקדים כעדות יחידה לפעולה האמנותית; ופירורי המחק, המשמשים כחומר של המילים שנכתבו ונמחקו. הצבת הפעולה כנושא העבודה אצל נויישטין מובילה להתמוססות הגבולות הפיזיים והגבולות המושגיים שבין יצירת האמנות לסביבתה, תוך חתירה תחת האובייקט והרחבת מרחב הפעולה האמנותית.

יהושע נוישטיין נולד בפולין (1942). חי ויוצר בניו יורק

פחות קריאה...