שם תערוכתו של טל סלוצקר (נ' 1986), "עכשיו", מתמצת את נקודת המוצא לבחירת העבודות המוצגות. בנוסף, הוא מבקש לבטא מחווה לכתב העת הישראלי לספרות, אמנות, הגות וביקורת בשם זה, ולעורכו המיתולוגי, גבריאל מוקד. כתב העת משקף, במידה רבה, את משיכתו האינטלקטואלית של סלוצקר לדיאלוג עם יוצרים והוגים מתחומי דעת מגוונים (הוא אף צייר דיוקנאות של רבים מהם) ואת המהלך המפוצל של תודעתו, המצליב ומחבר בין תקופות ותחומים, בין דימוי וטקסט.
בהיותו בן ארבע-עשרה עזב סלוצקר את חטיבת הביניים בהרצליה לטובת לימודי אמנות בסדנא לציור ורישום ירושלים שהקים הצייר ישראל הירשברג, מוסד שהתאפיין לדבריו בגישה אמנותית ריאקציונרית-אקדמיסטית. לאחר מכן פנה לקוטב הנגדי – לימודים במדרשה, המתאפיינת בגישה פרוגרסיבית וקונצפטואלית. מתוך הקצוות, בדחיפות קדחתנית, גיבש מהלך אמנותי אינטנסיבי, טרוף חושים, רב-תחומי – שפה משלו, שדוחסת כישרון ציור וירטואוזי ועזות ביטוי הכורכים את משיכתו העמוקה לציור קלאסי ואקספרסיבי ולתולדות האמנות יחד עם ניסיונות בטכניקות ובחומרים לא קונוונציונליים, ערעור קונצפציות, נטייה למילה הכתובה, לספרות ופילוסופיה ולעולם דימויים סמלי טעון, רווי פנטזיה, יופי, שיגעון, ארוטיקה וסיוטים.