הפרשנית, 2011, וידיאו, 22 דקות

סרטו המונומנטלי של קלוד לנצמן "שואה" (1985) משמש חומר גלם במיצב הווידיאו של טלי קרן. הסרט עשוי עדויות עדויות, אין בו צילומי ארכיון תיעודיים והדגש בו מושם על השפה, על הסיפור ועל יכולותיהם התיאטרליות של הזיכרון ושל הדמיון. זוהי נקודת המוצא לעבודת הווידיאו "הפרשנית". קרן אינה מתרכזת בזוועות השואה, אלא בוחנת דרך המדיום הקולנועי את פעולות הסיפור והתרגום הכרוכות בהבנתו של נרטיב היסטורי. היא יוצרת פס קול המורכב מחלקי עדויות שנערכו מתוך "שואה", ומעמידה במרכז העבודה את דמות המתרגמת – אותה דמות נעלמה, שלכאורה אינה אלא ערוץ תקשורת בלתי אמצעי בין לנצמן לבין מרואייניו.

קרן מבצעת בעבודתה פעולת תרגום כפולה: היא הקליטה מחדש את קטעי העדויות ששימשו אותה, אלא שאת תפקיד העדים המקוריים מילאו היסטוריונים ישראלים ובמאים מן הטלוויזיה החינוכית. את פס הקול הזה הפקידה קרן בידי מתורגמניות לשפת הסימנים, ואלו תירגמו את הטקסט הנשמע לתנועות גוף. השימוש בשפת הסימנים הכֹּה וויזואלית ופרפורמטיבית שם את אקט התרגום, המונכח באופן פיזי, במוקד העבודה. קרן מדגישה את המרווח שנפער בין המקור לתרגום ומציעה חלל זה כמקום שממנו ניתן להביט על האופן שבו נרקם סיפור ההיסטוריה.