קורות העם הכורדי מונחלות מדור לדור אך ורק בעל-פה. למרבה הצער, המסורת הזאת של סיפורים היסטוריים מושרים הולכת ונעלמת כתוצאה מן המודרניזציה של טורקיה. התכנסויות כאלה ממשיכות להתקיים במובלעות מבודדות יותר ויותר, המתמעטות והולכות כתוצאה מהתרחבותן המתמדת של הערים המודרניות.
הנקודה הזאת מתחוורת בבירור לקראת סוף הסרט, כאשר המצלמה מתרחקת ממשתתפי ההתכנסות ומציעה תמונה גדלה והולכת של סביבתם. לפתע אנחנו מבינים כי הבקתה המסורתית שבה מכונסים הדנגבג'ים איננה ממוקמת בכפר, אלא נמצאת על גג בניין זכוכית גבוה הנשקף אל עיר טורקית מודרנית (דיארבקיר). הבקתה הכורדית הזאת, שנבנתה בראש גורד שחקים המייצג מציאות אדריכלית שונה מאוד, מתעטפת בנוכחות סוריאליסטית וגורמת לנו לתהות על הגורל המצפה לאותו המבנה ולמסורות שאותן היא מייצגת.
ג. ל.

חליל אלטינדרה נולד ב1971 בטורקיה

פחות קריאה...