"כיוון שאין אנו יכולים להפיק יופי מן החיים, הבה ננסה לפחות להפיק יופי מכך שאין אנו יכולים להפיק יופי מן החיים." (פסואה פרננדו, "ספר האי נחת", אסתטיקה של אבדן הדחף, תרגום: יורם מלצר, הוצאת בבל, 2000)
מבט חזיתי אל בנין בית חולים מגלה כניסה ראשית לחדר מיון.
השלט המתנוסס , מכיל בתוכו סימון חגיגי לחוף מבטחים. רחוק מכל אותן נסיבות שמביאות אותך לכאן, מלמדך ציווי פנימי, להישמר ולא לאפשר לדם לעזוב את הגוף. עצם הידיעה שתוך זמן קצר תאחז בך יד מצילה, מפיגה את רעש הרחוב. מבט נוסף אל הבניין מעורר בך חולשה. השלט, כך נדמה לך, כה רופף ותלוש כאילו הולבש בדמיונך שלך על חזית המבנה, כאילו לא קיים כל קשר ארכיטקטוני בין השניים.
אתה כל כך נחוש להינצל, שכל בניין יתאים לשם כך.
להמשך קריאה...
**
עבודתו החדשה של דרור דאום מצטרפת בחסכנות פואטית-מושגית לרצף מבטיו הקודמים, המחפשים, ע"י שיבוש או הסטה של מבט, ללכוד את מקום הכישלון ואת טעם האכזבה הכרוכה בו.
בעוד שעבודותיו הקודמות התבססו בעיקר על תצלומי סטילס והצבות, בוחר דאום להציג את הדימוי החדש במדיום הנוגע ישירות לממד הזמן. אף על פי כן אין העבודה חורגת מן המסגרות המדיומליות שהוזכרו – דאום בוחר לייצר עבודה המבוססת על תצלום סטילס ועבודת מחשב ללא השתתפות מצלמת וידאו כלל.
על דרך הקצרנות, משמשת כאן המילה Emergency כתובת מוכרת למשען וסעד ומאידך, עבור ההולכים ברחוב מאשש מבט חטוף בשלט את הפחד הקמאי להזדקק להם.
כותרת העבודה (D.O.A = Dead on Arrivel) מנסה לעמת את תחושת הרווחה המלווה את הנסיעה לעבר "חוף מבטחים" עם אפשרות שיבוש.
זו אינה פסימיות, יש להוסיף, כי אם מבט החוזר ומוצא פוטנציאל אמיתי בכישלון האופף אותנו.
פחות קריאה...