דוריאן גוטליב משתמש בטכנולוגיה ובכוח הארכיטקטוני של הקולאז', המאפשרים לו להאניש מבנים ולעוות פרופורציות, ואגב כך להעביר את עמדותיו. כך למשל בעבודה מר גרין (בית בן גוריון בתל אביב) הוא "בנה" מחדש את הבניין של דוד בן גוריון בתל אביב בשינוי קל: הוא הגדיל את החלונות וצבע את המבנה בירוק, צבע המאזכר את שמו המקורי של בן גוריון (דוד יוסף גרין). פעולות אלו מתייחסות באופן קריקטוריסטי לאתוס המגולם בדמותו של ראש הממשלה הראשון.

העבודה מיכה אולמן עוזר לי לעבור מתייחסת לסביבת מגוריו של גוטליב, שבה ניצב הפסל יסוד(1989) של הפסל המוערך מיכה אולמן. גוטליב מציג את הפסל מכמה זוויות, פעולה המאזכרת את מקורות הצילום ואת השיח על אודות הטכניקה, אולם בה בעת הוא מחפיץ את הפסל, דורך עליו ומשתמש בו כאמצעי לחציית השדרה בימים גשומים. המתח הנוצר בין הפן התיאורטי לפן השימושי טוען את העבודה בהומור.

בעבודה בית קפה בתל אביב עם צל מוצגת חזית בית הקפה "אלבי", המתפקד כמרכז לפעילות חברתית־פוליטית שאף אירעו בו השנה מספר תקריות בין פעילים חברתיים לכוחות המשטרה. הדרמה המתרחשת בו כמו משוטחת בעבודה: רק פרופיל החלונות של בית הקפה וצלו המרומז מוצגים בה. זוהי עבודה מינורית בעלת גוון פוליטי שאינו נוקט עמדה ברורה אלא מסמן את ההתרחשות ומייצר דיאלוג בין צילום עיתונאי לצילום אמנותי, בין ממשי למופשט.

גוטליב חוקר את גבולות הטכניקה ומזקק באמצעותה שפה אישית, ייחודית ומחויכת, הנעה בתפר שבין תמונה לתצלום, בין תלת־ממד לדו־ממד, בין נשגב ליום־יומי, בין אמת לבדיון.

פחות קריאה...