תצלומים, פסלים ועבודות וידיאו מהפרויקט Haus u r

העבודות המוצגות בתערוכה נגזרות כולן מאתר מקור מסוים: Haus u r. זהו השם שנתן גרגור שניידר לפרויקט מתמשך שלו, שהחל באמצע שנות ה 80 ונמשך קרוב ל 20 שנה, אשר במהלכו בנה מחדש את הסטרוקטורה הפנימית של בית משפחתי, בניין ריק בעיר ריידט מונכנגלדבאך בגרמניה. במהלך העבודה על הבית – שלא ברור אם הייתה עבודת הריסה או בנייה – מחק שניידר את הגריד שלו, ביטל את צירי האורך והרוחב המקוריים שלו והפך אותו למבוך, למובלעת: חדרים נבנו בתוך חדרים, קירות הוצבו לפני קירות, נוספו ונמחקו מפלסים, מתוך התנגדות ליומרה של כל אלה, ושל ארכיטקטורה בכלל, לקביעות. לא ניתן להחליט באורח חד משמעי מהו המעמד האונטולוגי של הבית בריידט מונכנגלדבאך, או מהו סוג היחסים בין חיים לאמנות שהוצע באמצעותו. שלא כמו בגרסה הדאדאיסטית לביטול ההבדלים בין החיים לאמנות, בעבודה של שניידר ניכרת האקספרסיביות. ב Haus u r ישנם חדרים "רגילים" – מסדרון, מרפסת, חדר מדרגות, חדר שינה, חדר קפה, מזווה, שירותים, סלון, סטודיו – המעגנים את הבנאליות הזעיר בורגנית בהיבטים מאיימים של הוויה מגונה. ישנם גם חדרים הטעונים בפרוורסיה גלויה, כגון חדר האורחים המבודד לחלוטין, חדר האורחים המסתובב, או קבינט המראות. לצד אלה, קיימים בבית מקומות מסתור, חללים של מטה, כגון מרתף או החור האחרון. שניידר מתעניין לא רק בחדרים עצמם, על הטיפולוגיה המורכבת הכרוכה בהם, אלא גם בחורים, בפירים, בתהומות, ברווחים שנוצרו במהלך העבודה המתמשכת על הבית, שבו כל קיר הוא בה בעת גבול פנימי וחיצוני. ברווחים הללו נוצרו חללים שנותרו מחוץ לדימוי, לשפה, למיפוי, או לאפשרות לדעת. בקטלוג הראשון מבין שניים שמלווים את התערוכה, מגדיר פרידהלם מנקס את החדרים בבית כ"צורות קיומיות שמשבשות את התפיסה הישירה", כהפרעה בידע הקודם שלנו על העולם וכתנועה בין מעמד מושגי אחד לאחר.