Body Double 13, וידיאו דיגיטלי, קול וצבע, משך: 3 דקות ו32 שניות (הקרנה מחזורית)

עבודות הווידיאו של בריס דלספרג'ר, Body Double, הן סדרה ממוספרת שבה הבמאי והאמן החזותי משחזר סצנות קולנועיות.
השיח הכללי מחזק את ההשקפה, התואמת את זו של גי דבּוֹר, האומרת כי הסובייקט-צופה מנוכר בתוך חברת הראווה, וכי הניכוס, כאן באמצעות צורות של הפקה חוזרת, מאפשר לנטרל תופעה זו. מחוות הניכוס תיחשב, מבחינה זו, כניכוס מחודש, כבעלת יכולת גאולה. התרבות – הגבוהה, הנמוכה ומה שביניהן – היא משטח הקרנה שבו אפשריים כל השילובים והמשחקים. מעבר להעברה ולתיווך של דימויים, של עבודות, של זרימה, או של כשלים בקליטה טלוויזואלית, הקליטה נהפכת כאן לערוץ, לשפה ולמדיום. מבחינה זו, ההפקה החוזרת היא הפגנת האופי היצירתי של התפיסה ושל ההוכחה בדבר קיומו של סובייקט קולט, שלעולם אינו מנוכר לגמרי. עבור ואלטר בנימין, הניכוס המחודש הזה היה בראש ובראשונה יצירתי. הניכוס הוא תנועה שנועדה להכללה. הקולנוע הוא אמנם צורת אמנות שמנכרת את האנושות ביעילות רבה, אך בד בבד ובאופן פרדוקסלי הוא גם מבטיח שחרור. השחרור הפוטנציאלי שיוצא לפועל באמצעות הקולנוע מתבצע בתוך הטכניקה ודרך הטכניקה כאחת. זהו הרגע שבו האמנות מתחברת לחיים, הרגע שבו חוויה אמנותית פוגשת את החוויה המכנית של חיי היום-יום.