העיסוק הפוסט-מינימליסטי באמנות קונקרטית, המחצינה את התכונות הנתונות של העבודות: תכונותיו הפיזיות של החומר, אופן הפעולה והכוחות הפועלים בה, מקבל את ביטויו המובהק בעבודותיו של בני אפרת. העיקרון הרעיוני שבבסיס העבודה אינו מסתכם בעצם המפגש בין שני החומרים השונים, אלא נוגע למערכת היחסים הפיזית, הספציפית, המתקיימת ביניהם. אופי היחסים מוכתב על ידי תכונותיו הפיזיות של כל אחד מן החומרים המשמשים בעבודה, ועל פי היענותם הטבעית של אותם חומרים לתופעות פיזיקליות קונקרטיות. הסיטואציות הנוצרות הן מעין הדגמות של עקרונות מדעיים אובייקטיביים: כוח הכבידה הפועל על לוח במשקל טון, המוחץ מזרן רך שעליו הוא מונח כפסל על כן; אור מסנוור המוביל לחשיפת יתר של סרט צילום ולהחצנת האור הן כחומר והן כנושא הסרט; מתיחת גומייה עד לקצה האלסטיות שלה וגבולות הפריים הצילומי – הדגמות אלה של עולם התופעות הקונקרטיות יוצרות סיטואציות עתירות דרמה המותחות את החומר עד לקצה גבולותיו ומעבר להם – עד לקריסתו.