בחזרה לברלין כוללת תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות של אמנים ואוצרים ישראלים ובין־לאומיים שיצירתם מושפעת משהותם בעיר ברלין ומהתמודדותם עם עברהּ הטעון. נראה כי ברלין מחזירה לעצמה כיום את המעמד המיוחד שנלקח ממנה עם עליית הנאצים לשלטון: מאז נפילת החומה ב־ 1989 חזרה העיר להיות מרכז תרבותי שוקק, אבן שואבת ליוצרים צעירים מכל העולם, המאפשרת תנאי מחייה נוחים בהשוואה לבירות אירופיות מבוססות אחרות ועשירה בתכניות שהות נדיבות ומסגרות המעודדות לימודים ויצירה אמנותית. ברלין הפכה לאלטרנטיבה שפויה ועדכנית. עם זאת ההיסטוריה שלה אינה מרפה, והיא נוכחת בה בכל פינה. התערוכות המוצגות לפניכם מבקשות להביא נקודות מבט המתמקדות בדרכי ההתגבשות של תרבות זיכרון עכשווית בקרב יוצרים התופסים עצמם כבני "דור שלישי". התמודדותם נעשית דרך עיסוק באיקונות הגדולות של המלחמה ושל התרבות הגרמנית תוך אימוץ פרקטיקות של מחקר היסטורי או של ציטוט אמנותי. מהלכים עקיפים אלה משקפים לא רק את מרחק השנים הגדל והולך מהמאורעות עצמם, אלא גם את אופני השתמרותם בתודעתנו ואת שפת מסירתם המתגבשת. ההיסטוריון בועז נוימן כותב בקטלוג התערוכה: "'ההיזכרות', לפי קירקגור, היא פנייה מהווה שריר וקיים לעבר שהיה ואיננו עוד. 'החזרה אל העבר', בניגוד להיזכרות, מושתתת על אובדן מוחלט של ההווה, אובדן המאפשר לחוזר בזמן למצוא את עצמו שוב בנקודת ההתחלה. מי שבאמת ובתמים מבקש לחזור אל עברו, לא רק להיזכר בו, חייב אפוא לסכן את ההווה שלו, את הקיום שלו, וכך לזכות בו מחדש". בשנה הקרובה יצוין יובל ליחסים הרשמיים בין ישראל וגרמניה. נראה כי הקשר המורכב והבלתי נפרד בין העמים ממשיך להעסיק ולבקש לעצמו מרחב של ביטוי, שטרם מוצה.