סלידתו של בארי מק'גי מתרבות הפרסומות והייצור ההמוני מובילה אותו לחפש אחר דרכי ביטוי ותקשורת אישיים וידניים, כאלו המכילים את עקבותיה של היד היוצרת, כגון גרפיטי, שלטים צבועים, ציורי קיר ומיצבים העושים שימוש בחפצים שבנמצא. האמנות של מק'גי שואבת השראה מחיי הרחוב ומהתרבות הפופולרית, כדי להתעמת עם הפן האבסורדי של חיי היום־יום במרחב האורבני. עבודותיו נוגעות בהומור ובכאב של האנשים האנונימיים חסרי הכול המצליחים למרות הכול להעלות בדל של חיוך על פניהם. דימוי מרכזי בעבודותיו הוא דמות מצוירת של גבר שפניו הלא מגולחים, עיניו המושפלות, שיניו החסרות ומבטו הקודר מאזכרים את דמותו של ה-"Bowery Bum", מחוסר הבית של עידן השפל הכלכלי בארה"ב, ואת דמותם של כל מחוסרי הבית החיים כיום בכל עיר גדולה באמריקה. מק'גי מצייר גרסאות שונות של דמות זו, בין השאר גם על בקבוקים ריקים של משקאות חריפים, כך שהגברים במקרה זה נראים כאילו הם לכודים בתוך הבקבוקים. הבעות פניהם, הספק מחייכות ספק מעוותות, מצחיקות ונוגעות ללב כאחד. המיצבים של מק'גי כוללים לעתים קרובות תצלומים ממוסגרים של מחוסרי בית האוחזים באצבעות רועדות כוסות קלקר או שלטים שכתוב עליהם בטוש שחור "אני רעב. כל עזרה תתקבל בברכה." נדמה כי הדמויות של עוברי האורח השקופים הללו זקוקות להכרה בה במידה שהן זקוקות לכמה מטבעות.

פחות קריאה...