בדיוקן עצמי נוגע ללב אריאלה פלוטקין מתפשטת בווידיאו Miracles – שנת 2005 שלי. הכריזמה של פלוטקין היא הז'אנר שלה. היא שמחה וקשה, עצובה וקלילה, פתיינית וגמלונית, חשדנית ועירומה, כבדה ומצחיקה. פלוטקין מציגה את עצמה כמעין דוגמנית לוחות שנה של מוסכים, כשהיא משילה את בגדיה באטיות סקסית, וטוענת מחדש את הדימוי השגור בנוכחות מתפרצת ובהומור.
בעודה עירומה, פלוטקין הדיווה מפתה את המצלמה. כמו הקרנה של דמות פין-אפ, העירום של פלוטקין המתנועעת משתכפל למסכים קטנטנים של ערוץ ה"מוזאיקה" המפרט את תכניות הטלוויזיה הזמינות לצפייה בטלוויזיה.
בהקרנה על הקיר דיוקנה של פלוטקין הוא גם פוסטר, גם איקונה, גם תיעוד עצמי בווידיאו, גם קליפ, גם שידור טלוויזיה וגם מסך מחשב. כמו בסרט אילם, מהירות ההקרנה מציגה את פלוטקין נעה ברצף של תמונות. מה שמתחיל כדיוקן עצמי עם גוף תאורה, הופך למופע סטריפטיז המתפצל למעין שומר מסך רוטט.

פחות קריאה...