״האדם והשמש״ הוא ספר תעמולה נאצי שהיה רב־מכר בתקופתו ונמכר במאות אלפי עותקים. הספר פונה לגזע "הארי" לצאת אל הטבע ולחשוף את גופו המרהיב לשמש ולעולם. הוא כתוב כספר הדרכה ומדגים, לעתים באמצעות תצלומים של סורן עצמו, כיצד לשמור על שלמות הגוף הארי על ידי תרגילי התעמלות בטבע. הספר מקדם את פילוסופיית 'תנועת הגוף החופשי' ,(Freikörperkultur או Nacktkultur) שקמה בערים הגדולות בגרמניה עוד בתחילת המאה ודגלה בנודיזם כחלק מן המודרניות. התנועה והעירום, כך על פי רעיונה המרכזי, מגלמים בתוכם את הראשוניות והקרבה לטבע מצד אחד ואת הקדמה והמודרניות מצד שני.
סדרה זו היא מהלך הממשיך את עיסוקו של ישראלי בחקירת נושאים טעונים באמצעות התנסויות גופניות אישיות. האמן משלב תצלומים של גופו בתנוחה המקורית של המצולמים בספר.
במבט ראשון נראה כי הדמויות אכן צולמו בטבע, אך למעשה סורן ובעקבותיו ישראלי גוזרים במספריים, זה במספרי מתכת וזה במחשב, את תצלומי הדמויות שצולמו בסטודיו ומדביקים אותם בתוך תצלומי נוף אחרים. במילותיו של ישראלי: "בעבודה אני מנסה להתחקות אחרי התנוחות השונות ולהציג את גופי היהודי לעולם באופן המושלם ביותר". במבט נוסף שלאחר פענוח התעתוע – הצופה נוטה באופן טבעי להשוות בין המקור "הארי" להעתק היהודי. הצגת התצלומים על גבי מדפי בית כנסת ישנים, שנשאו ספרי קודש באין־ספור תפילות, טוענת את התצלומים המשוכתבים ואת תהליך ההשוואה שמזמנת העבודה ברובד נוסף.
בספרו של בועז נוימן על השקפת העולם הנאצית, ״מרחב גוף שפה״ (2002), מתואר הנאציזם כראיית עולם שכוננה שני עולמות נפרדים, האחד לגרמני הארי והשני ליהודי. כל אחד מעולמות אלה התבטא במרחב שבו נוצרו גוף ושפה ייחודיים. עבודה ארכיונית זו מעלה את הזיקה שבין השיח האידאולוגי ובין ההתייחסות של החברה ושל הפרטים בה לגופם. העיסוק בגוף האנושי, נושא שהאמנות מרבה להציגו לאורך ההיסטוריה, הופך כאן לפריזמה לאידאולוגיה הנאצית. אפשר לקרוא את בחירותיו של האמן – נושא כה מרכזי באמנות וספר שהיה כה איקוני בתקופתו – כהבעת עמדה מתריסה נגד אידאלים גזעיים, ובכללם מגדריים, לאומיים ואסתטיים ונגד ביטולו של ה"אחר".
באדיבות האמן וגלריה גבעון
פחות קריאה...
