קרוצ'י חיה ועובדת בניו יורק, רחוק ממשפחתה. היא מופיעה בשמחות משפחתיות של אמריקנים, יוונים, הודים, בוכרים, טורקים, סינים וצוענים. היא רקדה במסעדות מפוארות לידוענים, ורקדה גם בברים זולים, במרתפי דירות ובאירועים של משפחות המעמד הבינוני. הסדרה מציעה הצצות למסע. כיוון שברוב המקרים הייתה קרוצ'י 'ההפתעה' של האירוע, מלאכת הצילום ארכה זמן קצר וקצוב, מהרגע שבו חיכתה מאחורי הקלעים שיגיע תורה להגיח ועד לרגע שבו סיימה את הופעתה ומיהרה להופעה הבאה.

בסדרה זו ממשיכה קרוצ'י את עיסוקה באינטימיות. כשהיא מוקפת במשפחות, סבים, סבתות וילדים, בריח האוכל שאך זה הוגש, ובבלגן הקבוע של אירועים משפחתיים שמחים, היא במרכז ערבוביית האורחים – מעין פיצוי לאינטנסיביות המפגשים המשפחתיים שהיא עצמה חסרה אותם.

בסדרה הערוכה כמו רצף קולנועי של ערב טיפוסי, מעבירה קרוצ'י את התחושה הממכרת של ההופעה: להימצא במוקד תשומת הלב, ללוש את תחושות הקהל בכל ניע אגן. ההופעה מתקיימת עם הקהל ובתוכו. בעודה מבצעת ריקוד חושני ופתייני, ישיר, מיני, חם, חי, מיוזע וצפוף, נדרשת הרקדנית לשמור על יופיו של הריקוד, על חנו, על טכניקה משוכללת ועל מורכבות כוריאוגרפית.

פחות קריאה...