איריס נשר | מחוץ לזמן | זמן דיוקן I
במרכז תערוכתה של איריס נשר הקרנה של תצלומים המתעדים את בנה, ארי נשר, במוזיאונים או במוקדי משיכה לשוחרי אמנות ברחבי העולם. נקודת המוצא לסדרת תצלומים זו היא תצלום של ארי הילד, כשהיה עדיין בן שש, בעת ביקור משפחתי במוזיאון ישראל, ירושלים. הוא משתרע, ספק נרדם ספק מנמנם, על כריות הבד הנפוחות שבמרכז חלל התצוגה, מתוך ייאוש קל והשלמה עם ההכרח להמתין לבני משפחתו עד שיסיימו את ביקורם בתערוכה. בעקבות אותו תצלום ראשון, התגבשה במשך השנים ¬– בהדרגה, ותוך כדי שיחות בין האם ובנה על בימוי והעמדה – סדרת תצלומים שצולמה במהלך ביקורים משפחתיים נוספים במוזיאונים או באתרי תצוגה כנסייתיים. התצלום האחרון בסדרה צולם מעט לפני מותו הטרגי של ארי, בגיל שבע-עשרה, בתאונת דרכים. באיזה אופן נבואי ומצמרר, הוא מצולם ישן, כשידו שמוטה מטה, תחת דמותו של הצלוב, כששניהם מוארים בתאורת חשמל ישירה ודרמטית.
