אף שישראל וטורקיה מאכלסות אזורים גיאוגרפיים שכנים, בכל זאת מפריד ביניהן ים של שונות. הצגת השונה שבתוך הדומה או המוכר-לכאורה הייתה אחד המניעים החשובים להבאת התערוכה למוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. ארכיבי החומר שלוקטו לקראת תערוכה זו עשויים אולי להיראות מוכרים לצופה הישראלי, אולם כאשר נצפים מבעד לעדשתו הרגישה של אטאמן, מתחילים להתגלות לעינינו המתחים האתניים והגזעיים האדירים, החרדה והעוינות ביחס למיניות ועוצמת הקונפליקט שבין מסורת למודרניות, השולטים במידה כה רבה בתרבות הטורקית בת זמננו ומשפיעים על האיזור כולו.
כתערוכה, בלתי מבוקר מבקשת לעשות 'הזרה' לחוויות צפייה אחדות; לפתוח את עבודתו של אמן ייחודי לדיאלוג עם צורות ועם חומרים אחרים, לערער את היחסים שבין אמן לבין המקום או ההקשר המשוערים שלו ולדמות צופה שאינו צרכן גרידא של אגדות אקזוטיות "ממקום אחר".
עבודתו של אטאמן עוסקת בדה-רגולציה של החוויה באמצעות הצגת דמויות כה שוליות, עד כי אין כל קטגוריה או סטריאוטיפ שיכולים להכילן. שפת החוויה הדומיננטית שבה הוא מטפל, כרוכה באותן קטגוריות שהמדינה מייצרת עבורו, כגון לידה, נישואין, שירות צבאי, אזרחות ומוות. אטאמן וגיבוריו עושים "דה-רגולציה" לנרטיב שגור זה על-ידי הצגת ממדים אחרים של החוויה, קונבנציונליים ומגבילים פחות, אך למרבה הפלא זמינים לכול. במקום לתבוע אמפתיה למצוקותיהם, גיבורים אלה מציעים "משנה" אוטונומית; הם יוצאים מנקודת הנחה שיש להם מה לומר, יש להם שפה לומר זאת, וכי לנו שמורה היכולת לשמוע אותם במלוא חריגותם, במקום לשכתב אותם אל תוך התרחישים המוכרים שלנו.
האיכות החיונית של לא מבוקר נובעת מהמשגתה כתערוכה החדלה להיות תערוכה על עבודתו של אטאמן, ותחת זאת עוברת לבחון מה עבודתו מאפשרת. נדיר למצוא גוף עבודות אמנותי המייצר פרויקט מחקר שבו יכולים ליטול חלק גם תיאורטיקנים וגם אמנים אחרים. בתערוכה הנוכחית יצרנו שדה פתוח הכורך יחדיו מגוון חומרים: מאמר חזותי מהורהר, "איסטנבול – עורה של עיר", מאת האמן והמבקר הגרמני, סטפן רומר; ארכיון של תרבויות חתונה בקרב הקבוצות האתניות הרבות והשונות באיסטנבול שקיבצה התיאורטיקנית הטורקיה, נרמין סייבאסילי; אסופה של כרזות לסרטים מתרבות הקולנוע העשירה של טורקיה ומגוון דימויים של אטאטורק, המהווים מאפיין בולט בנוף האורבני של איסטנבול, שקיבצה הוגת התערוכה, החוקרת והתיאורטיקנית שמושבה בלונדון, אירית רוגוף. בכל רמותיה של עבודה זו, הסטריאוטיפים התיירותיים של מזרח אקזוטי מופרכים, בעוד המקום ואנשיו הופכים להיות מורכבים ועכשוויים יותר. בעקבות מהלך הדה-רגולציה המרחיק את האפשרות לראייה חד-ממדית של המקום יכול גוף העבודות המוצג בתערוכה לקיים דיאלוג עם תרבויות אחרות, באזור ומחוצה לו.
אירית רוגוף
פחות קריאה...
