מבט ראשון ממקם את מערך המוטות במרחב של תצוגה אתנוגרפית – קשר הנגזר מהשימוש במוטות בפעולות הציד או בטקסים מאגיים בתרבות השבטית. הסמליות הטעונה של המטה נזכרת לא אחת בעולם המקראי, למשל, בסיפור משה ונחש הנחושת (במדבר כא: ט), המיטיב לבטא את עוצמתו של הכוח האלוהי להמית ולרפא באמצעות נס הטרנספורמציה של המקל הדומם לנחש חי. בדומה לכך, במיתולוגיה היוונית, אסקלפיוס אל הרפואה (הממית ומחיה) מיוצג בדמות שבידה מטה עם נחש – שני אלמנטים המזכירים זה את זה בצורתם המאורכת.
מבט שני בתצוגה שולח אל האסתטיקה של “הקובייה הלבנה" וסביבתה המוזיאלית, המקדשת בדרכה את החפץ באמצעות המבט האוצרותי המקטלג, החוקר והמשמר. אבל התצוגה מרחיבת הדעת גם מפקיעה את החפץ המוצג ומבודדת אותו מסביבתו, וקוראת אותו רק מנקודת המבט שלה. כך היא משמרת ומוחקת אותו בו-בזמן.
מבט שלישי בתצוגה מעביר את המערך של בורשטיין אל מרחבי הפיסול המודרני, ששילב בין טיפול באובייקטים קיימים (objets trouvés) ושימוש במקורות ארכאיים לבין פירוק והפשטה צורנית.
בורשטיין משליכה אל קדרה אחת את רוחות העבר של העולם העתיק ושל העולם המודרני כפרדיגמות שוות-ערך. היא מקימה אותן לתחייה ומקפיאה אותן מחדש במרחב המוזיאלי הלבן והריק – כקונסטרוקציה פואטית מורכבת ומלאת סתירות של מערכות ייצוג, הכורכות את הרוח והכוח בחומר.
דייוויד סמית, חישול IX, 1955, פלדה מצופה בלכה, 184.2×19.4×19.4 ס"מ
בארנט ניומן, כאן II, 1965, פלדה בכבישה חמה ופלדת קורטן, 289.2x200x130.2ס"מ
פחות קריאה...