חבורת גאנג-באנג, מיצב, 2010

בטבע פועלים הצבועים בלהקות. הם משיגים לעצמם מזון תוך תקיפת חיות הטרף (לרוב לביאות), שצדו את בעלי החיים והרגו אותם מלכתחילה. במילים אחרות, הצבועים "גונבים" את הפגרים שצדה חיה אחרת לצורך קיומה וקיום משפחתה. הצבועים בעבודתו של עדי נחשון, "חבורת גאנג-באנג" ('חבורת אונס קבוצתי'), חיים אף הם בלהקה. הם מתגוררים בסביבה שבה פזורים מתקנים צבאיים המיועדים לאימון חיילים לקרב. האם בכך מבקש האמן לרמז לכל אותם מעשים נתעבים, שאותם מסוגלים בני אדם לבצע במהלך מלחמה, מכורח ההגנה שמספקת להם האנונימיות שב"קבוצה", המסירה מהם את תחושת האחריות האישית? ואולי שם העבודה, המציין אקט מיני אלים המתבצע במסגרת קבוצתית, מרמז דווקא לפרשנות אחרת? חזותם המאיימת של הצבועים הפראיים, על איבריהם הפאליים הבולטים (הקיימים בטבע אצל נקבות ואצל זכרים כאחת) מותיר מקום ליותר מפרשנות אחת. בהקשר זה מעניין לציין, כי בטבע להקת הצבועים מונהגת תמיד על ידי הנקבות, המצוידות ברמה הגבוהה ביותר של הורמון המין הזכר בהשוואה לנקבות אחרות מקבוצת היונקים. מכאן ניתן לומר כי נקבות הצבועים הן הנקבות ה"זכריות" ואולי גם האגרסיביות ביותר בממלכת החי.