פרטי-זנית, וידיאו, 7:30 דקות, 2010

בעבודה "פרטי-זנית" יוצרת אריאלה פלוטקין נרטיב היסטורי בדיוני, שבו היא, הפרטיזנית הצעירה, לומדת את אמנות הלחימה בהשראת סבה, צבי הירש (המופיע ביצירה באופן מרומז – באמצעות קרני הצבי שבכובעה). האישה הצעירה נסמכת על המיומנויות שהיא רוכשת מסבה, צבי, כדי להתגבר על כוחות הרשע המאיימים לחסל אותה. האיש המבוגר מהווה מקור להשראה כיוון שהוא עצמו ניהל הן מאבק סמלי כנגד הנאצים והן מאבק אישי כנגד מחלת הסרטן. העובדה שאדם נקרא על שם חיה, במקרה זה צבי, מעניקה לעבודה משמעות מיוחדת ומפתיעה. הצבי, בעל חיים שבמהלך ההיסטוריה ניצוד באופן מסורתי, נוטל כאן על עצמו תפקיד חסר תקדים: הוא מעניק לצאצאיתו הצעירה את הכוחות הדרושים על מנת שזו תוכל להשיב מלחמה שערה אל מול האויב. עבודתה של פלוטקין משקפת את הקשר המורכב שבין דמותו של הסב (צבי) לבין דמותה של הנכדה (אריאלה): ברמה האישית, לבד מהאהבה והתמיכה ההדדית השוררת בין השניים, היא מייצגת שניים שניצלו מהרוע, ואילו ברמה ההיסטורית – את התרבות ואת המסורת שניצלו תודות להם.