עבודתו של אמורלס עושה שימוש בדימויים ובסמלים מוכרים, אך מבקשת ליצור באמצעותם מצבים של חוסר ודאות, של איום, של משהו שהוא זר ומוכר בעת ובעונה אחת. בתוך כך פורש הסרט סיפור לינארי שבו מתוארת השתלטות של זאבי פרא על עיר. באמצעות מבנה סיפורי זה נדמה כי אמורלס מבקש לדון באופן מטאפורי במתח שבין טבע לתרבות, בסוגיות של הגירה ושל הישרדות, ואף במושגים כמו היברידיות, השתלחות, התפרקות של נורמות מוסריות וחברתיות, השתלטות של יצרים, ואולי – של צרכים טבעיים. שם העבודה, הכולא בתוכו את מושג האדם-חיה, מצביע על אחד הנושאים המרכזיים העומדים בלב עבודתו של האמן, שרבות מעבודותיו שוזרות בין דימויי חיות ובני אדם, או מצליבות בין צורות חיים וצורות מבניות הקיימות בטבע לבין תפישות חברתיות והתגלמויות אורבניות עכשוויות.
בעבודה מראה כהה, 2008, נראית ציפור גדולה מרוסקת, מוטלת פרושה על הרצפה. הפרגמנטציה והשבירה של גוף הציפור נוכחות מאוד, אולם חרף כך עדיין ניתן לכנס את הפיסות לכדי צורה לכידה. שברי הציפור נדמים, במבט ראשון, חלקים ומבהיקים עד מאוד, אולם מבט קרוב יותר מגלה כי, למעשה, כל יחידה ויחידה המרכיבה את המבנה, מסותתת ומלוטשת באופן נפרד ומחודד, בדומה לצלליות הדימויים בארכיון הנוזלי או לקווי מתאר של מבנה אדריכלי עצמאי. העבודה משדרת, בעת ובעונה אחת, עוצמה אדירה, הנובעת ממידות הציפור ומחומריותה, ותחושה של קריסה מוחלטת בעצם ההתמזגות הרכה של גופה עם הרצפה.
לעומת זאת, נראה כי בעבודה החדשה, התפוצצות, 2010, נותרו רק השברים. העבודה כוללת מאות לוחות אקריליים, חתוכים באופן חד, המרחפים בגבהים שונים בחלל התצוגה. פרגמנטים תלושים, שמעבר לתחושת השבר, ההתפזרות, ההתרחקות, כמו לא מחבר ביניהם דבר. העבודה בנויה כולה פיסות של חומר המנותק ממקור או מהקשר, השתברויות של אור ושל צורה, התרסקויות של גוף ומשמעות. אלימות רבה אצורה בה, אולם זו אינה מגיעה לכדי מיצוי ופריקה. נדמה כי העבודה כמו מקפיאה רגע בתהליך ההתפוצצות, רגע הנע בין הלכידות האנרגטית שאחזה את האלמנטים השונים בגוף אחד, לבין פיזור ואיבוד סופיים, כמו באפקט הסופרנובה, שבו כוכב מאסיבי מתפוצץ משום שהלחץ כלפי חוץ שיוצר בו ההיתוך הגרעיני אין בו די כדי לאזן את כוח המשיכה האדיר של הכבידה העצמית שלו כלפי פנים. התוצאה כמוה כמצב של חוסר נשימה, התלוי בין שאיפה לנשיפה; מצב אניגמטי המערב בין תחושת עומס והצפה לבין תחושה אוורירית פריכה.
שלוש העבודות המוצגות בתערוכה פורשות בפני הצופה באופן מלא ומורכב הן את עקרונות השפה החזותית והן את עולם הנושאים, שבהם מטפלת עבודתו של אמורלס לאורך השנים. המצב הקיומי האנושי העולה מתוכה הוא מצב של שינוי מתמיד, ולאור כך – גם של פחד, של אימה מפני הלא-נודע; מצב שבו פלישה, טרנסגרסיה, חוסר יציבות ואיבוד שליטה הם אינטגרליים ממש כמו האבולוציה, הקִדמה, האופטימיות והתקווה.
הדס מאור
—-
קרלוס אמורלס הוא אמן מקסיקני יליד 1970, חי ועובד במקסיקו סיטי. עבודתו נפרשת על פני תחומי מדיה רבים, בהם ציור, רישום, פיסול, עיצוב, וידיאו, מיצג, מיצב, מוסיקה ועוד. הוא מרבה לשתף פעולה עם יוצרים מתחומים אחרים, כגון היאבקות, ריקוד, אופנה ועוד.
אמורלס הציג תערוכות יחיד רבות ברחבי העולם, ביניהן במוזיאון לאמנות, פילדלפיה (2008), במרכז לאמנות עכשווית, סינסינטי (2008), באוסף דארוס, ציריך (2007), במוזיאון מלבה, בואנוס איירס (2006), בפאואר פלאנט, טורונטו (2006), במרכז דה אפל לאמנות, אמסטרדם (2004) ועוד.
התערוכה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית בתמיכת שגרירות מקסיקו בישראל; משרד החוץ, מקסיקו; Fundación/Colección Jumex, מקסיקו סיטי; וגלריה איבון למבר, פריז וניו יורק.
פחות קריאה...