בואו נהיה כנים לרגע: בראותנו אובייקט מופשט ניאו-מינימליסטי אוחז בנו דחף בלתי נשלט לתת לו שם, לסמן ולהגדיר אותו. טוב, אז לפנינו רפסודה.
"רפסודה: דוברה, קורות עצים מחוברות יחד ומושטות על פני המים" (מילון אבן שושן).
עבודת אמנות אמורה, אם כי לא חייבת, לחשוף לנו משהו על אודות האמן, חייו, נפשו, רסיסי ביוגרפיה.
מה בדיוק גרם לעוזיאל לאסור את הרפסודה בבריכת מים ילדותית, לנטרל אותה מייעודה וליטול ממנה את נשמת אפה, את יכולת הציפה? מהו הכוח המצמיד אותה לקרקעית הברֵכה, ומה עומד מאחורי המוטיבציה לעקר דבר מטבעיותו? רק הצופים התמימים שבינינו יאמינו, שכל המאמץ הזה נועד כדי לאפשר לדגיג האקווריום המוזהב מרחב מחיה גדול ומרגש.
הטקסט נכתב על ידי יעקב מישורי