נוף-ים, פסל, 2007

יעל אפרתי משחזרת במוזיאון סלע כורכר הנדמה כבוקע מן הקיר הלבן, רמז לנוכחות עצומה ובסיסית יותר הנחה כביכול מחוץ לבניין. קיר הכורכר של אפרתי נוצר מקריעה של קרטון ביצוע והנחתו, שכבה על גבי שכבה, באופן המאזכר היווצרות אורגנית של שכבות גיאולוגיות או ארכיאולוגיות במרוצת הזמן. קרטון הביצוע, המזוהה עם בניית מודלים אדריכליים, משמש כאן לתיאור שכבה עמוקה יותר שעליה נבנים אותם מודלים.
העבודה צמחה מתוך שיטוטים ארוכים בתל אביב, שבה – כבערי חוף אחרות במרכז הארץ – עדיין ניתן לראות את שכבת הכורכר המבצבצת בין המבנים. ההתכלות הנה אלמנט בלתי נפרד מאופיו של הכורכר, סלע משקע, המעוצב על ידי הרוח והמים ונמצא בכרסום מתמיד. תהליך טבעי זה מואץ בתהליכי הבנייה האורבנית, שאינה עוצרת בפני שיקולים אקולוגיים. שחזור אותה שכבה נעלמת, שרק שרידים ממנה נותרו במרקם העירוני, מתבצע מראש בחומר, שאף הוא נתון לפגעי הזמן והטבע. ההנצחה/שימור אינם נעשים בחומר בלתי מתכלה, נצחי, אלא מגלמים בחובם את אופיו הפגיע והפריך של הכורכר עצמו.