בעבודה Killing Time ('להרוג זמן') עושה אלוורדו שימוש בספורט הקפיצה למים נטול הרבב על מנת ליצור סצנה כאוטית המתארת מכשיר מדידה בלתי שגרתי. הקופצים לובשים בגדים המשמשים כנשאי מים. הם נשקלים לפני הקפיצה ולאחריה כדי שניתן יהיה לחשב את כמות המים שהוצאה מן הברֵכה. אלוורדו מרמזת כי זוהי רק ההקדמה, בטרם היא פונה לחשב את מספר טיפות המים שבבגדי הקופצים, וכן את מסלולן של הטיפות ואת מהירותן. בסופו של הסרט פושטים הקופצים את בגדיהם, ונחשפים בתלבושות ה"רגילות" שלהם. הסיפור מתחיל באופן סדור, אך עד מהרה כובש אי-הסדר את הבמה. הסצנה כולה היא, למעשה, כלי ל"הריגת זמן" עד לתחילת אימון הקפיצה למים האמיתי עם סיום עבודת הווידיאו.
הרעיון לעבודה עלה במוחה של האמנית כאשר העבירה את הזמן בהמתנה לפגישה שנתאחרה. משום מה נדדו מחשבותיה לבעיות חשבון מימי בית הספר הנוגעות ליחסי מסה וזמן. היא נזכרה במשוואות אלו שהיו קשות לפתרון. יופיין של הבעיות – חשבה לעצמה – טמון ביכולתן להיות מפורטות ואינסופיות כאחד.
בעבודה Olive Green ('ירוק זית') ביקשה אלוורדו ממשטרת התנועה הבוליביאנית לחסום ציר תנועה ראשי בעיר הבירה הסואנת, לה פאס, רק כדי שכל אחד מן השוטרים יוכל לאכול זית אחד ויחיד מתוך צלחת. שרויה בלב לבה של פקעת מכוניות צפופה, ההתערבות המשטרתית בדפוסי הנהיגה הבלתי סדורים של שעות השיא בבוקר מייצרת קו ישר עדין ושליו, מעין אתנחתא של סדר מוזר ולא שייך.
הטקס יוצא הדופן, שבמסגרתו חברי כוח המוקדש לשמירה על הסדר עוצרים באקראי את התנועה בעיר, העניק הן לשוטרים והן לצופים הזדמנות נדירה להרהר במושג הזמן ובקצב חיי היומיום שלנו.
מעט רקע: 'ירוק זית' הוא לא רק צבעם של מדי המשטרה, אלא גם כינוי למשטרה עצמה. זאת ועוד, הפגנות העושות שימוש במחסומים אנושיים הן עניין שבשגרה בבוליביה. בשנת 2003, השנה שבה נוצרה עבודה זו, הפגינה גם המשטרה, אולם מחאת השוטרים נשאה אופי של שביתה, אשר – מכורח ההיעדר – הגבירה את שלטון הכאוס בעיר. אלוורדו מיטיבה לטוות את כל המרכיבים הללו לכדי מיצג וידיאו בן ארבע דקות, המעמת בין אינטנסיביות לבין רוגע, ושוזר את ההקשר הלאומי הספציפי אל תוך נרטיב חזותי רחב יותר ואוניברסלי.
עבור אלוורדו, כל עבודה נובעת מתוך תמונה פנימית אחת. הצופים בעבודות Olive Green ו-Killing Time לוקחים עמהם דימוי מזוקק המהדהד את הדימוי שעליו חשבה האמנית, וזה נותר בראשם זמן רב לאחר שהם עוזבים את חלל התערוכה.
נרדה אלוורדו (1975) הגיעה לישראל כאמנית אורחת של המרכז לאמנות חזותית, ירושלים בחודש דצמבר 2006. בימים אלה היא שוקדת על עבודה שנהגתה במהלך אותו ביקור, ומתייחסת לחוויותיה כאן. חיה ויוצרת בלה פאס, בוליביה.
נירית נלסון
פחות קריאה...