שתיקותיי המקובצות, וידיאו, 4 דק', 1996

בעבודה שתיקותיי המקובצות מחבר דורון סולומונס קטעים שבהם מופיעים עשרות מרואיינים ברגעי הביניים שלפני תחילת שידור טלוויזיוני ועורך מהם ארבע דקות אינטנסיביות. הקטעים המוצגים בווידיאו הם חומרי הגלם העודפים הנחתכים מהשידור, ולרוב אינם זמינים לצפייה. סולומונס בוחר להתמקד באותם רגעים בטלים ושוליים, ובניגוד למקובל – להעמידם ב"אור הזרקורים" ובמרכז היצירה. ההתבוננות במצולמים המתחלפים, חלקם ידועים וחלקם בלתי ידועים, מחלצת מבט חדש שעד כה היה בגדר נעלם. באופן מפתיע הם נראים שותקים ונבוכים. יש הלוקחים אוויר ומתכוננים בציפייה לקראת השידור, ואחרים ממתינים לתורם באדישות ובחוסר סבלנות. סולומונס הופך את הטפל לעיקר, ומזקק ממנו משמעות חדשה. נראה כי דווקא ברגעי ההמתנה מתגלים צדדים אנושיים יותר במרואיינים המעוררים את תחושת ההזדהות עמם. אלו הם, למעשה, הרגעים האמיתיים, המציאות שמאחורי העמדת הפנים ויתר כללי המשחק של סיטואציית הריאיון. הצופה משמש כעד לאותם רגעים אנושיים, לנשימות המתח ולנשיכות השפתיים, כאשר שתיקת המצולמים מדגישה את קולות הרקע הסובבים. אותו "שקט שלפני הסערה" מחדד את ערנות הצופה ומאיר את עיניו לגבי המחוות הקטנות ושאר הדקויות, התחושות והרחשים הנסתרים.