מיצב הקיר נחלים, רצף של פריטים וסרט תדמית, עוסק במרחב הפיסי, האידאולוגי והגברי של ישיבת בני עקיבא "נחלים" שבה למד אלחייני המתבגר באמצע שנות השמונים. הישיבה, הממוקמת בקמפוס מודרניסטי ירוק במושב נחלים ממזרח לפתח תקווה, נוסדה בשנת 1954 על-ידי חבר הכנסת לשעבר (מספר 2 ברשימת הימין הקיצוני "מולדת"), הרב יוסף בא-גד. ישיבת "נחלים" משכה אליה את מיטב הנוער המפד"לניקי, צעירים שמוצאם בבתים טובים של הבורגנות הדתית. בסוף ספטמבר 1967 יצאה מהישיבה שיירה של כלי רכב בראשותו של חנן פורת אל גוש עציון, והניחה את אבן הפינה להתנחלות היהודית בשטחים.

פרספקטיבה מוקדמת של בניין הישיבה מופיעה בתמונת המחזור של דניאל אלחייני, האב, בוגר מחזור 1963, שרבים מבוגריו הקימו בסוף שנות השבעים הן את התנחלות אלקנה, והן הקימו את תנועת "גוש אמונים" ואת המפד"ל (אחדים מהם נמנים כיום עם מנהיגיה). ב-1971, שנת לידתו של צבי, הקים אלחייני האב עסק למזכרות, שפרח הודות לתקופת האופוריה שבין המלחמות והשיבה אל הארכיאולוגיות המשוחררות. בין הדגמים הראשונים שייצר המפעל, הממוקם במושב נחלים, הייתה רפרודוקציה של רישום קבר רחל בבית לחם.
אחיו של דניאל, יעקב אלחנני, חיפש את דרכו בשנות הששים בעולם האמנות הישראלי, שכונן את עצמו אז באזורי הריסות. הוא למד במכון אבני ביפו, נסע לצייר בכפר האמנים בעין הוד, ואחר כך היגר לניו יורק. האחים פנו איש איש לדרכו, זה לאומנות מסחרית וזה לאמנות מופשטת. שניהם יוצאים מהזיכרון הלא רחוק של בית האבן הערבי שהתגוררו בו כשבאו לישראל ממרוקו בראשית שנות החמישים, ששכן בכפר פלסטיני נטוש לא הרחק מ"נחלים".

המיצב נחלים מגלה מחדש, מזווית ביוגרפית, את האדריכלות הישראלית המקומית ואת עיגול ואת קיטום הפינות של המודרניזם הרקטנגולרי בשנות השישים והשבעים, ערש הפוסט-מודרניזם הישראלי: בקשתות של החורבות, בכיפת קבר רחל, בטיפוס הטרומי של בית הספר היסודי, במודרניזם הדתי של הישיבה, בבניין האקדמיה "בצלאל" שעל הר הצופים בירושלים ובברוטליזם הרך של בניין מוזיאון הרצליה-יד לבנים – הפריט החדש בארכיאוטוביוגרפיה של צבי אלחייני כמציג.

פחות קריאה...