מבין קפליו של תבליט נוף גדול-ממדים צומחת ערבה בוכייה על רקע גדות ואדי חרב. העבודה מדמה בסגנונה אדריכלות ציבורית משנות החמישים של המאה העשרים, ומבקשת לשחזר אסתטיקה של תבליטים ששימשו כקירות הנצחה וכללו ייצוגים של נרטיבים לאומיים והרואיים. לעומת אותו סגנון המתייחס במודע לדקורציה ממלכתית, עבודתה של הלפמן מציגה נרטיב אלטרנטיבי. דמעותיה של הערבה הבוכייה הופכות למים המרווים אותה. היא אחראית לגורלה, ניזונה מן האנרגיה הפנימית שלה עצמה במחזוריות חיים סגורה המתקיימת בשולי האירועים ההיסטוריים.

פחות קריאה...