מיפוי הנו אמצעי לייצוג המרחב, לארגונו ולתיווכו. בעבודה זו עוסקת טל שושן בסוגיות של ייצוג מרחב תוך שימוש במפות כבישים. האמנית גורעת מן המפות את כל מה שאינו כביש: את הסימנים הטופוגרפיים ואת נקודות הציון הארכיטקטוניות. שושן משתמשת במצע המפה על מנת לדון במרחב הממופה כמייצג, לדבריה, את המקום "האחר". אחרותו מתבטאת בכך שהוא מקום זר ולא מוכר, מקום שניתן להגיע אליו באמצעות יישום מעשי של סימנים חזותיים. היחס שמציגה שושן אל אותו "מקום אחר", הוא אמביוולנטי: לכאורה ניתן לכוון את דרכך אליו באמצעות קריאת המפה, אך המפות המוצגות נראות שבריריות ורעועות, וייצוג האדמה והקרקע בהן – מבוטל. המפה האמורה לייצג אמצעי להתמצאות במרחב, מעוררת אי-ודאות ואי-יציבות; היא הופכת למעין גוף חשוף, לאוסף של נימי דם.

פחות קריאה...